<h1>האגודה — גיטין</h1>
<h2>דף ג.</h2>
[גיטין מ"ד ע"א] המוכר עבדו לכותים קונסין אותו עד עשרה בדמיו. [המוכר בהמה גסה לגוים קונסין אותו עד י' בדמיו]. פסק רב אלפס דף תקע"ו יש גאון שאומר לא מגבינן האי קנסא אלא בארץ ישראל אבל בחוצה לארץ לא מגבינן קנסא. (במרדכי דף תר"י עמוד א' כתב דרב פליג על זה).
<h2>דף לה.</h2>
[גיטין נ"ג ע"א] המטמא והמדמע והמנסך בשוגג פטור במזיד חייב והכהנים שפיגלו במקדש שוגגים פטורים מזידין חייבים. [ע"ב] תיובתא למאן דאמר היזק שאינו ניכר שמי' היזק וכן הלכה דלא שמיה היזק.
<h2>דף מה:</h2>
[גיטין ל"ה ע"ב] קסבר צריך לפרש הנדר. בירושלמי [נדרים פ"ה ה"ד] משמע דהכי הילכתא גם ההוא דאמר משחק בקוביא אני ומשמע התם דצריך לפרש למה נדר ומה היה טעמא.
<h2>דף מו.</h2>
פר"י אדם יכול להפר בלחש נדרים אבל כשאמ' קיים ליכי שוב אינו יכול להפר. ונדרי אשתו אין חלוק בין ברבים לעל דעת רבים.
[גיטין ל"ו ע"א] אמר אמימר הילכתא נדר שהודר ברבים יש לו הפרה על דעת רבים אין לו הפרה אבל לדבר מצוה יש לו הפרה. אומר רבינו תם דעל דעת רבים היינו כשאומר על דעת פלוני ופלוני אפילו שלא בפניהם אבל על דעת רבים סתם לאו כלום היא. ועל דעת יחיד אף על פי שפירש על דעת פלוני אפילו פירש על דעתו חכם יכול להתיר שלא מדעתו.
<h2>דף נב:</h2>
[גיטין מ"ח ע"א] אי לאו דאמר רבי יוחנן קניין פירות כקניין הגוף דמי לא מצא ידיו ורגליו. פירש רבי' תם קיימא לן כריש לקיש דקניין הפירות לאו כקניין הגוף דמי וקיימא לן נמי דבדאורייתא אין ברירה בסוף מסכת ביצה [ל"ח ע"א] פסקינן כרבי אושעיא ורב נחמן דקיימא לן כוותיה בדיני בריש (פר"ק) [פ"ב] דקידושין [מ"ב ע"ב] האחין שחלקו לקוחות הן. והא דפסקינן פרק בית כור [ק"ז ע"א] האחין שחלקו ובא בעל חוב ונטל חלקו של אחד מהן כרב דאמר בטלה מחלוקת לאו משום דיורשים הוו אלא כלקוחות באחריות פר"י דווקא בההיא דהכותב לבנו מהיום ולאחר מיתה [יבמות ל"ו ע"ב] קיימא לן כריש לקיש דלאו כקנין הגוף דמי דאבא לגבי ברא מחיל אבל בעלמא סבירא לן קניין פירות כקניין הגוף דמי.
<h2>דף נז.</h2>
[גיטין מ"ח ע"א] אי לאו דאמר רבי יוחנן קניין פירות כקניין הגוף דמי לא מצא ידיו ורגליו. פירש רבי' תם קיימא לן כריש לקיש דקניין הפירות לאו כקניין הגוף דמי וקיימא לן נמי דבדאורייתא אין ברירה בסוף מסכת ביצה [ל"ח ע"א] פסקינן כרבי אושעיא ורב נחמן דקיימא לן כוותיה בדיני בריש (פר"ק) [פ"ב] דקידושין [מ"ב ע"ב] האחין שחלקו לקוחות הן. והא דפסקינן פרק בית כור [ק"ז ע"א] האחין שחלקו ובא בעל חוב ונטל חלקו של אחד מהן כרב דאמר בטלה מחלוקת לאו משום דיורשים הוו אלא כלקוחות באחריות פר"י דווקא בההיא דהכותב לבנו מהיום ולאחר מיתה [יבמות ל"ו ע"ב] קיימא לן כריש לקיש דלאו כקנין הגוף דמי דאבא לגבי ברא מחיל אבל בעלמא סבירא לן קניין פירות כקניין הגוף דמי.
<h2>דף נח:</h2>
[גיטין ל"א ע"א] ניטלת באומד ובמחשבה. פירש בקונטרס כשנותן עיניו בצד זה ואוכל בצד זה ושרי לאכול בלא הפרשה ושרו נמי בשתיקה על ידי שנותן עיניו בצד זה ואוכל בצד אחר וכן ודאי בלא דיבור הוי תרומה כדמשמע במסכת תרומה [פ"א מ"ו] דקאמר אלם לא יתרום משום ברכה. ואם תרם תרומתו תרומה ומכל מקום אין מגביהין תרומה ומעשרות בשבת משום דחשוב תיקון אבל מדומע מעלין בשבת.
